אנחנו כל הזמן חושבים האם אנחנו עושים מחאה שקטה או שפשוט מנסים לחיות את גרסת החיים הכי טובה שלנו. מצד אחד תמיד שאלנו את עצמנו: ‘איך בא לנו לחיות?’ ובלי ששמנו לב, חיינו את החיים של ה’צריך’ וה’חייב’. קריירה יציבה בהייטק, שגרה מובנית, אבל בתוך תוכנו הרגשנו שהמרוץ הזה מרוקן אותנו מאוויר. אז החלטנו לעצור.
קיבלנו את ההחלטה הכי משמעותית בחיינו: לצאת למסע, לא כדי לברוח, אלא כדי לבחור.
לבחור בחופש, בגמישות ובקצב חיים אחר.
הכל התחיל ב-7.10 אבל אם לומר את האמת זה כבר כנראה התחיל הרבה לפני, מתוך תחושה של חוסר מנוחה. הלו”ז היה מפוצץ, העבודה דרשה המון, ומה שנשאר מהיום כבר היה מוקדש למטלות, סידורים וניסיונות לשלב זמן איכות עם הילד ואז מילואים, המון מילואים, המערכת לא יכולה להתמודד עם אבא שנמצא חצי מהזמן. וכשהיינו סוף סוף לבד, לא נשאר לנו כוח לדבר.
ואז צץ הרעיון המטורף: מה אם פשוט נעצור הכל, נטלטל את הסירה, ונראה מה יקרה?
ההחלטה התקבלה, אבל הדרך למימושה דרשה חצי שנה של הכנות קפדניות. אני המשכתי לעבוד במרץ על העסק העצמאי שלי, שיווק דיגיטלי, כדי להגדיל את ההכנסות ולבנות בסיס יציב לעבודה מרחוק. במקביל, חיכינו שבן זוגי, עזרא, יסיים את תקופת המילואים. בתקווה שהמלחמה תסתיים, רכשנו כרטיסי טיסה לעוד חצי שנה, כי האמנו שעד אז הדברים יירגעו.
לייצר ערך לעולם ולהרוויח מזה כסף לחיות לא קל אבל לגמרי אפשרי. אני מנהלת את העסק הדיגיטלי שלי מתאילנד, בעוד עזרא מפתח משחקים. יש לנו גם כמה פרויקטים משותפים שאנחנו עושים יחד, כמו פיתוח משחקים ייחודיים לטיולים, שמשלבים את הכישורים של שנינו.
היה קשה לדמיין איך זה יראה, בהתחלה חשבנו שפשוט נתגלגל בין מקומות, כמו זוג צעיר לפני ילדים, כל 3 חודשים החלפנו מדינה, יפן, ויאטנם, קוריאה ועוד. אבל די מהר למדנו שעם ילד קטן, וגם למען האמת, בשביל עצמנו, אנחנו צריכים למצוא שגרה כדי לשמור על שפיות.
כך מצאנו את עצמנו מתמקמים דווקא בפוקט, אי שכלל לא תכננו להישאר בו. סגרנו דירה, רשמנו את הילד לגן, והתחלנו ליצור לנו שגרה חדשה משלנו.
החיים כאן שונים, ובדיוק בגלל זה הם מלמדים אותנו המון. הדרך הזו היא מסע של גילוי עצמי, והיא מזמנת לנו שיעורים כל הזמן. למשל, אנחנו אומנם עובדים בצמוד עם ישראל אבל הבדלי השעות זה לא הדבר היחיד שמקשה, לא פשוט לנהל הכל מרחוק, ניהול עובדים, ניהול מלאי, בדיקות של מוצרים ועוד. אנחנו רואים בכל הקשיים האלו הזדמנות לפרוח.
אין ספק שתאילנד עוזרת לזה, ההוצאות קטנות יותר, ההטבות פה לא מאכזבות, מסאג’ים, אוכל, סיוע, הכל במחיר שמקל על החיים מאוד, עם זאת קשה למצוא פה חומוס ושקשוקה, אז גם את זה התחלנו לעשות לבד בבית.
החיים כאן לימדו אותנו שהאושר נמצא במקומות לא צפויים. זה יכול להיות בפינה שקטה בקפה מקומי, כשרואים את הילד משחק עם ילדים אחרים בגן, או בשיחה עם מקומיים שמלמדים אותנו על תרבות אחרת. אנחנו עדיין מתמודדים עם אתגרים, כמו הגעגועים למשפחה ולחברים בארץ, או ההתמודדות עם הבירוקרטיה התאילנדית, אבל כל יום הוא שיעור, וכל קושי הוא הזדמנות לגדול.
בסופו של דבר, המסע שלנו הוא לא רק מסע גיאוגרפי, אלא גם מסע פנימי. הוא לימד אותנו להעריך את הדברים החשובים באמת, למדנו לשחרר את הצורך בשליטה, ולמדנו להאמין בעצמנו וביכולת שלנו לבנות חיים משמעותיים, גם מחוץ למסלול המקובל. והכי חשוב, אנחנו מרגישים שאנחנו סוף סוף חיים את החיים שלנו, לא רק מנהלים אותם.”
